כאבי המפרקים ונוקשות הבוקר יכולות להביא חולי דלקת מפרקים שגרונית (rheumatoid arthritis, RA) להימנע או לצמצם את פעילותם הגופנית. מחקר חדש, שהתפרסם לפני מספר ימים באתר כתב העת Rheumatology, בחן את השפעת תרופות משנות-מהלך-מחלה (disease modifying anti-rheumatic drugs, DMARDs) על הפעילות הגופניות והכלים לאומדן מדד זה.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו 18 חולי RA ללא טיפול קודם. טרם התחלת השימוש ב-DMARD ולאחריו הוערכו מדדים תפקודיים שונים, כולל הפעילות הגופנית על סמך מד-תאוצה, פעילות המחלה בעזרת סולם פעילות מחלה קליני (clinical disease activity index, CDAI) ונכות תפקודית בעזרת סולם HAQ מותאם (modified HAQ, mHAQ). בנוסף, הושוותה הפעילות הגופנית שנמדדה בתחילת המחקר לזו של קבוצת ביקורת מותאמת גיל, מין ומדד מסת הגוף (body mass index, BMI) של נבדקים בריאים.
בתום שלושה חודשי טיפול נמצא שיפור מובהק בפעילות המחלה לפי ציוני CDAI (P<0.001) ובנכות התפקודית לפי ציוני HAQ (P<0.001). דווקא מבחינת הפעילות הגופנית נמצאו תוצאות מעורבות עם הפחתה מובהקת (p=0.012) בממוצע מספר הפעולות הגופניות בהתייחס לסף פעילות מיושב (סדנטרי), לעומת עלייה מובהקת בממוצע מספר הפעולות הגופניות בהתייחס לסף הפעילות המאומצת (p=0.039).
בניתוח סטטיסטי רב-משתני נמצא מתאם בין השינוי בפעילות הגופנית הבינונית לירידה ב-CRP, בעוד שירידה בפעילות הסדנטרית ועליה בפעילות בינונית נמצאו קשורות דווקא להקלה בנוקשות הבוקר.
בהשוואה לבריאים, חולי RA נמצאו בתחילת המחקר פעילים פחות הן בשעות הבוקר (p=0.048) והן בשעות אחר הצהריים המאוחרות (p=0.016), אך לאחר השימוש ב-DMARD השונות לאורך שעות היום איבדה את מובהקותה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
