מטרת מחקר זה הייתה לתאר את שכיחות הפציעות ואת הבריאות הכללית במדגם של ספורטאים אולימפיים בדימוס שנבחרו באופן עצמאית. 3357 ספורטאים אולימפיים בדימוס מ-131 מדינות השלימו סקר חתך מקוון, שהופץ באמצעות דוא"ל ונאסף ממאגרי המידע של ההתאחדות האולימפית העולמית והאגודה האולימפית הלאומית. הסקר בחן את החשיפה לספורט האולימפי, היסטוריה משמעותית של פציעות באימונים ובתחרויות (שנמשכה יותר מחודש), בריאות כללית (למשל, דיכאון) במהלך הקריירה של הספורטאי, כאבי שרירים ושלד ומגבלות תפקודיות.
עוד בעניין דומה
55% ממשתתפי הסקר היו גברים (44% נשים, 1% לא ידוע), שהתחרו ב-57 ענפי ספורט (42 קיץ, 15 חורף), בגיל 44.7 שנים (טווח 16-97). סך הכל דווחו 3,746 פציעות על ידי 2,116 משתתפים אולימפיים. מס' זה של פציעות שווה ל-63.0% (68.1% נשים, 59.2 גברים) מהספורטאים שדיווחו על פציעה משמעותית אחת לפחות במהלך הקריירה האולימפית שלהם. שכיחות הפציעות הגבוהה ביותר באולימפיאדת הקיץ הייתה בכדור-יד (82.2%) והנמוכה ביותר הייתה בקליעה (40.0%); באולימפיאדת החורף הייתה השכיחות הגבוהה ביותר בסקי אלפיני (82.4%) והנמוכה ביותר בביאתלון (40.0%). אזור הברך היה האזור שנפגע בתדירות הגבוהה ביותר (20.6%, חציון – 120 יום), ואחריו עמוד השדרה המותני (13.1%, 100 יום) ולאחר מכן הכתף/עצם הבריח (12.9%, 92 יום). 6.6% מהמשתתפים האולימפיים דיווחו שחוו דיכאון במהלך הקריירה שלהם. שליש מהמשתתפים האולימפיים בדימוס דיווחו על כאבים עכשוויים (32.4%) ומגבלות תפקודיות (35.9%).
כמעט שני שלישים מהמשתתפים האולימפיים שהשלימו את הסקר דיווחו על פציעה משמעותית אחת במהלך הקריירה. מיקומי הפציעות השכיחים ביותר היו הברך, עמוד השדרה המותני והכתף/עצם הבריח. שליש ממדגם זה ייחס כאב עכשווי ומגבלות תפקודיות לפציעה בקריירה האולימפית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
