מחקר משותף שנערך במרכז הרפואי העמק בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה הוליד את תכנית הניידות להולכה יזומה של מטופלים קשישים במחלקות הפנימיות בכדי לשמר תפקוד.
עוד בעניין דומה
במחקר שליווה את ההתערבות בבית חולים העמק בשנת 2018 ופורסם ב-2019 בכתב העת Journal of Gerontology: Medical Sciences בהובלתן של פרופ' אנה זיסברג ופרופ' מעיין אגמון מאוניברסיטת חיפה, נמצא כי ההתערבות (הגברת ההליכה) הפחיתה את הסיכון להתדרדרות בתפקודי היומיום הבסיסיים ב-41% במטופלים שהלכו יותר מ-900 צעדים, שהם 420 מטר.
"ידוע כי במהלך האשפוז הקשיש מבלה את רוב היממה כשהוא מרותק למיטתו בשכיבה, ללא קשר לגילו או לסיבת האשפוז", אומרת יהודית חייט, האחות הראשית ומנהלת חטיבת האחיות במרכז הרפואי העמק. "30%-40% מהמבוגרים המתאשפזים בבית החולים חווים ירידה תפקודית ו- 60% מהמטופלים שחוו ירידה בתפקוד אינם חוזרים לרמת העצמאות הקודמת שלהם גם חודשים לאחר האשפוז. המחקר בדק האם עידוד הליכה והולכה יזומה תביא לצמצום הירידה בתפקוד ולשינוי אפשרי בתכנית הטיפול באשפוז מבוגרים".
ד"ר אפרת גיל, מומחית ברפואה פנימית וגריאטריה וסגנית מנהל המרכז הרפואי העמק: "מטופלים זקנים מסיימים פעמים רבות אשפוז במחלקות הפנימיות, גם שמדובר באשפוז בשל מחלות נפוצות, כאשר מצבם הפיזי והקוגניטיבי פחות טוב בהשוואה למצב בו הם הגיעו. הנושא הטריד אותי זמן רב, ותהיתי האם טיפול בבעיה בריאותית אחת על חשבון איבוד עצמאות או התדרדרות פיזית וקוגניטיבית הוא מחיר הולם? ברור לי שהתשובה היא לא. מאושפזים צעירים אשר ישכבו במיטה למשך כמה ימים יחזרו לתפקודם הרגיל, אך אצל זקנים, בשל ירידה פיזיולוגית נורמלית בכלל מערכות הגוף, כבר ביום הראשון של האשפוז, אם הם לא ניידים, מתחילה התדרדרות תפקודית.
"היום אנו יודעים שיש דרך לצמצם משמעותית את הירידה התפקודית של הקשישים המאושפזים, וזאת על ידי התייחסות לשימור התפקוד כאל מטרה בפני עצמה במהלך האשפוז והכנסת תכנית להולכה יזומה של המטופלים כחלק מתכנית הטיפול של הזקן המאושפז".
תכנית ההתערבות החלה במקביל במחלקות פנימית א' ופנימית ב' במרכז הרפואי העמק. האחות הראשית חייט מספרת: "ההתחלה היתה מאתגרת והצריכה התאמות ארגוניות. העלנו את המודעות לנושא בקרב הצוותים, המטופלים והמשפחות על ידי בניית חומרי הדרכה שהפכו את ההולכה היזומה של הקשישים לחלק משגרת הטיפול במחלקות. הגדרנו את כוחות העזר כאחראיים לביצוע המשימה ואת האחיות כמובילות את התכנית.
"התאמנו רכיבי ניידות ברשומה הרפואית בעת קבלת המטופלים למחלקות, כגון: הרגלי הליכה לפני אשפוז והרגלי הליכה בעת האשפוז. שילבנו פיזיותרפיסטיות שהסבירו על הליכה נכונה ומניעת נפילות, רכשנו למחלקות עזרים לניוד כמו הליכונים. סימנו מרחקי הליכה על קירות המחלקות כדי שמטופלים ידעו איזה מרחק הלכו. תלינו פוסטרים, סרטוני הדרכה על המסכים במחלקות וחילקנו עלוני מידע", היא מספרת.
כיום, התכנית כבר מיושמת בכמה מחלקות פנימיות ותמשיך להתרחב לכל מחלקה שיש בה מאושפזים קשישים אשר עונים על הקריטריונים.
"הצוותים", אומרת חייט, "מבינים את חשיבות הניידות בשמירה על בריאותם של המטופלים הקשישים. זו תוספת אחריות לכוחות העזר במרכז הרפואי העמק. כאשר הם מוליכים מטופלים מרגש לראות אותם הולכים יחד, משוחחים, שרים וצוחקים, זה תורם לבונדינג של מטפל מטופל שהוא כל כך חשוב. בנוסף, אני דואגת כל הזמן לשקף להם את התוצאות של העבודה שלהם", מוסיפה האחות הראשית.
עוד היא מציינת כי יישום התכנית נעשה מבלי להגדיל את כוח האדם – "עם האמצעים הקיימים עשינו דבר גדול מאוד. כל קשיש שנצליח להציל מהידרדרות תפקודית ותמותה הוא עולם ומלואו".
ד"ר גיל מוסיפה: "אוכלוסיית הזקנים הולכת לגדול משמעותית בעשורים הקרובים. יש לנו אחריות כמטפלים לדאוג גם לתפקוד שלהם. מערכת הבריאות שמה לה למטרה לקדם את נושא מניעת ההידרדרות התפקודית של הקשישים, כך שהפרויקט שלנו ותוצאות המחקר מסייעים גם ברמה הלאומית להתמודד עם הזדקנות האוכלוסיה. אנו שמחים לחלוק את הידע שצברנו בתחום עם מוסדות אחרים וצוותים מבתי חולים שמגיעים ללמוד מאיתנו כיצד עושים זאת".
בחזרה על המדידות כעבור שנתיים הסתבר כי המטופלים במחלקות ההתערבות ממשיכים ללכת משמעותית יותר בהשוואה למצב שלפני ההתערבות ובדומה למצב שמיד לאחריה. "המשמעות היא שהשינוי הוטמע והפך לסטנדרט החדש במחלקות", אומרת חייט בגאווה. הממצאים פורסמו לפני כחצי שנה בכתב העת Age and Ageing, בהובלתן של החוקרות מאוניברסיטת חיפה.
"התגובות של המטופלים מרגשות לא פחות מההישג המרשים של המחקר", מסכמת ד"ר גיל. "המטופלים משתפים פעולה וחשים שלצוותים אכפת מהם, שההליכה מטיבה עימם ועם בריאותם. חשוב להם מאוד לא להוות נטל על משפחתם ומסיבה זאת גם בני המשפחה מוכנים לקחת חלק במאמץ הניידות".