זוכרים את שביתת הנכים, את האנשים בכסאות הגלגלים שחסמו כבישים והתעמתו עם שוטרים? הנכים נאבקו כדי להגדיל את קיצבת הנכות מהמוסד לביטוח לאומי (המל"ל) כך שנכה בשיעור 100%, שהקיצבה היא מקור הכנסתו היחיד, יוכל להתקיים ולא ייאלץ לבחור בין מזון לתרופות. הקיצבאות אמנם הוגדלו בשיעור צנוע אך המל"ל מצא מיד דרך לפצות את קופתו.
עוד בעניין דומה
כדי לאזן את הגדלת הקיצבאות הוחלט להקטין את מספר הנכים הזכאים לקיצבה. אדם שחלה או נפגע בתאונה ואיבד את כושר עבודתו פונה לוועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי הקובעת נכות בשיעור התואם את חומרת המגבלות הגופניות. אם שיעור הנכות עולה על רף מסוים (לרוב 40%), הוועדה יחד עם פקידי השיקום ידונו באם הנפגע אכן איבד את כושר עבודתו, ובהתאם יקבעו את זכאותו לקיצבת נכות.
מאז 2017 המל"ל פועל בשיטתיות כדי להקשות על חולים ועל נפגעי תאונות לזכות בקיצבאות. סדרה אחרי סדרה, לפי מערכות הגוף השונות, המל"ל מקטין במידה משמעותית את שיעורי הנכות בגין כל פגיעה, לעומת התקנות הקיימות. חולים ונפגעי תאונות שבעבר היו זכאים לקיצבה אם איבדו את כושר עבודתם, כיום שיעור הנכות שלהם אינו מגיע לרף הנדרש. הוועדות הרפואיות הן מחסום יעיל בפני הנכים ועניינם כלל אינו מגיע דיון על אובדן כושר העבודה.
בישראל יש קרוב לחצי מיליון חולי סוכרת. הוותיקים ביניהם וכאלה שיש להם מחלות נלוות, מקצתם חולים קשים מאוד שאינם מסוגלים לעבוד, היו זכאים בעבר לקיצבאות. כיום, לאחר שהתקנות שונו, שיעור נכותם נמוך והם נותרו מחוץ למעגל הזכאים. השינוי בתקנות לקביעת נכות היה דרסטי. חולים מסוימים ששיעור הנכות שלהם היה בעבר 65%, זכאים, בהתאם לתקנות החדשות, לנכות בשיעור 20% בלבד. אדם שאיבד כליה היה זכאי לנכות בשיעור 30%, כיום, 10%. חולה לאחר התקף לב שבעבר נקבעה לו נכות בשיעור 50%, כיום – 25%.
כיוון ששיעורי נכות הם שרירותיים ונועדו לתרגם מגבלות או סיכונים עקב מחלות לשפה כמותית, אין בנושא זה קנה מידה אובייקטיבי. הכל עניין של מוסכמות. במשך השנים התבסס שיווי משקל בין חומרת המגבלת והתרגום לשיעורי נכות שאפשר לנכים לקבל תמיכה. בכירי המוסד לביטוח לאומי טוענים כי השינויים בשיעורי הנכות נעשים על דעת האיגודים הרפואיים בכל מקצוע. הרופאים שואפים להשאיר את החולים והמוגבלים במעגל העבודה ואינם רוצים לראות בהם נכים.
המגמה הנמשכת לצמצם, ככל האפשר, את מספר מקבלי קיצבאות הנכות זוכה, לכן, לתמיכה של ארגוני רופאים שאינם מודעים לנזק הנגרם לנכים ולחולים. הנפגעים ביותר הם אנשי הצווארון הכחול. עובדי כפיים, מכונאים, בעלי מלאכה ועובדי תעשיה - כל אלה שעבודתם כרוכה במאמץ גופני. לאחר תאונה או מחלה, הם אינם יכולים לחזור לעבודתם המקורית. רופאים תעסוקתיים מגבילים אותם בעבודה ואז המעסיק מפטר אותם. הם באים למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל קיצבה עקב אובדן כושר עבודה ונתקלים בוועדות רפואיות הקובעות שיעורי נכות מזעריים.
כך, אנשים רבים יותר ויותר שאיבדו את כושר עבודתם ונדחו על ידי ועדות המל"ל אינם יכולים לעבוד לפרנסתם ואינם מקבלים תמיכה. בכל יום נוספים רבים למעגל העוני אך המוסד לביטוח לאומי ממשיך להעביר עודפי גבייה למשרד האוצר. שרי הרווחה והבריאות חותמים על התקנות. קולם לא נשמע. כנראה לא אכפת להם.
במצע הבחירות של המפלגות השונות לא מצאתי התייחסות לנושא העזרה לנכים. קלישאה ישנה אומרת כי חברה נבחנת ביחסה לחלשים. היכן אנחנו ?